<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים אפי' לא אישתהי, אך ישראל יוציאוהו לבית הקברות וילבישוהו ויתנוהו בקבר והגויים יחפרו הקבר ויתקנו הארון ויכסו העפר וכן עמא דבר, ופסק בספר המצות דיום ל' בחול כיום שלפניו, ובשבת כיום שלאחריו ולמוצאי שבת נעשית רחוקה ואפי' על שמועת אביו ואמו אינו נוהגת אלא יום אחד, ומקצת היום ככולו, וכן פסק בה"ג ובירושלמי, וביום ז' לאבילותו אל ישמש מטתו אע"פ שעושה דברים אחרים אחר שהתפללו עמו אל ישמש עד ליל ח', ומי שמת לו מת ביו"ט ולאחר יו"ט יש לו לישב באבילות, ביו"ט אל ישמש מטתו.
<h2>דף יט.</h2>
מעשה ביהודי אחד שמת לו מת ג' ימים לפני הפורים ואמרתי לו שלא יתאבל כל עיקר דמשתה ושמחה קביל עלייהו (מגילה ה' ב'), וחנוכה ופורים אסורים בהספד ותענית כדאיתא במגילת תענית נהי דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו (ר"ה י"ט ב'), ותנן נמי התם בפרק אלו מגלחין במועד (מו"ק כ"ח ב'), נקבר המת לא מענות ולא מטפחות, אבל דברים של צינעה נ"ל דנוהג דלא עדיף משבת (שם כ"ד א'), ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב לעת קריאת מגילה אמרתי לו לילך לבית הכנסת דאפילו עבודת קרבן ציבור דוחה כדמוכח במסכת מגילה (ג' א'), כ"ש דדחיא אבילות דרבנן, וביום חמשה עשר הוא זמן כרכים נמי לא יתאבל כדאיתא פ"ב דתענית (י"ח ב') את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דלא למיספד בהן, ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, ואע"ג דלא מתאבל עולין כמו שבת, ובספר המקצעות כתב היכא דשכיב שיכבא מקמי פורים ואיתרמי פורים בתוך ז' ימי אבלו, בטלו ממנו גזירת ז', מידי דהוה ארגלים דשמחה כתיב ביה, אבל חנוכה לא מפסיק, וכן מפורש בשאלתות ע"כ, וק"ל דא"כ במו"ק (י"ט א') דפליגי בר"ה ויום הכיפורים אי הוו כרגלים ליחשוב נמי פורים, על כן נ"ל לענין פסק הלכה כמו שכתבתי למעלה. ולענין שילוח מנות נראה דמותר, ואדרבה חייב הוא לשלוח מנות לשנים או לשלשה מריעיו דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, ולאחר חמשה עשר ישלים אבילותו.
<h2>דף יט:</h2>
מי שמת לו מת אפי' יום אחד קודם הרגל בטלה ממנו גזירת ז', ח' ימים קודם הרגל בטלה גזירת ל', ואם חל ח' שלו בשבת והוא ערב יו"ט מותר לגלח ערב שבת שהוא שביעי שלו, ואם מת ברגל נוהג ז' ימי אבלו אחר הרגל אבל ימי הרגל עולים למנין ז', ואם מת אפי' יום אחד לפני הרגל בין ר"ה בין יום הכיפורים או פסח או עצרת עולין לי"ד יום, ואם מת לו יום אחד לפני סוכות אותו יום וסוכות ושמיני עצרת עולין לכ"א יום ומונה עוד ט' ימים עליהם ופטור, ואם יום קודם ר"ה אותו יום פוטרו מז' ור"ה עצמו פוטרו מז' וז' ימים שבין ר"ה לי"ה הרי כ"א וי"ה פוטרו מז' הרי כ"ח, ומונה עוד ב' ימים ופטור.
<h2>דף כ.</h2>
שמועה רחוקה היינו אחר ל' אינה נוהגת ופטור, שמועה קרובה נוהגת ז' ול', וביום ל' מותר לרחוץ ואפי' על אביו ואמו, אבל לספר על אביו ועל אמו אסור עד שיגערו בו חביריו, ואם שמע שמועה ביום ל' נוהג ז' ול' מיום שמיעה וכן פסק ה"ג והאלפס, ותינוק שמת ביום ל' אין מתאבלין עליו אלא א"כ ידעו בברור שכלו לו חדשיו.
<h2>דף כ:</h2>
ואבל שחל יום ל' שלו בשבת מותר לרחוץ בע"ש שהוא כ"ט שלו לכבוד שבת, אבל לספר אסור עד לאחר השבת, דמודים חכמים לאבא שאול כשחל ח' שלו בשבת ערב הרגל דמותר ברחיצה ערב שבת כיון דאנוס כ"ש ברחיצה דאחר ז' דשרי, ואינו אלא מנהג ואינו לא מדאורייתא ולא מדברי סופרים, קריעה אינה נוהגת בשמועה רחוקה.
<h2>דף כא.</h2>
אבל מותר לתקן מטתו כל ז' ימי אבלו, ואסור בתשמיש כל ז', ומותר לרחוץ רגליו בצונן כל ז' אם יצטרך, ואסור בכל מיני מנעלים, ואם יארע מת מותר לילך לבית הקברות במנעלים, ולא ישאל בשלום חבירו אבל משיב בשפה רפה לאחר ג' ימים הראשונים, ויכול לישב על השולחן כדרכו, ויש אנשים שיושבים לאכול כל ז' על הארץ, ואסור לעשות לו מלאכה ואפי' לעשות לו אחרים, ובסעודת הבראה אינו בוצע בעצמו ואז חייב לאכול על הארץ, וחייב קריעה מעומד עד כנגד לבו מלבוש העליון, ועל אביו ואמו כל בגדיו עד שיגלה לבו, ואינו תופר לעולם והאשה מותרת לתפור לאחר ז', ואם בגדיו או סדיניו צואים יניח חבירו ללבוש הלבנים יום או יומיים ואז ילבש אותם או סדיניו, ומקצת יום ז' ככולו לכל מילי.
<h2>דף כב:</h2>
מוהל שחל עליו אבילות וחל יום המילה בתוך ימי אבלו, בשלשה ימים הראשונים אל יצא מפתח ביתו והשאר ימים יתפלל בביתו ואח"כ ילך לבית הכנסת וימול, לפי שלא יטריחו הצבור לילך אצלו. ואבל מותר לו להיות בעל ברית ויתפלל בבית ואח"כ כשמביאין הנער לבית הכנסת למול, ירד גם הוא לשם לפני בית הכנסת ויתפשנו בחיקו עד שימול אותו ויחזיר הנער לאשה וילך וישוב לביתו ויגמר האבילות, אבל לסעודת המילה אינו נכנס, אבל להיות חבר למצוה גדולה כזאת שהיא שקולה כנגד כל המצות יעשה ויזכה בה, ואע"ג דמילה נקראת שמחה יכול להיות בעל ברית, ואינו דומה לשאר שמחות, שאין כאן שחוק אלא צער שהנער צועק ובוכה.
<h2>דף כג:</h2>
וששאלתם כהן אבל בתוך ז' אם יש לקרותו בשבת בספר תורה היכא דליכא כהן אחר, אם הוא בבית הכנסת יש לקרותו, שאם לא, יהיה נראה כנוהג אבילות שבפרהסיא, אמנם טוב יותר שיאמרו לו מקודם לצאת מבית הכנסת, ושלום מאיר ב"ר ברוך זצ"ל.
<h2>דף כח:</h2>
מעשה ביהודי אחד שמת לו מת ג' ימים לפני הפורים ואמרתי לו שלא יתאבל כל עיקר דמשתה ושמחה קביל עלייהו (מגילה ה' ב'), וחנוכה ופורים אסורים בהספד ותענית כדאיתא במגילת תענית נהי דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו (ר"ה י"ט ב'), ותנן נמי התם בפרק אלו מגלחין במועד (מו"ק כ"ח ב'), נקבר המת לא מענות ולא מטפחות, אבל דברים של צינעה נ"ל דנוהג דלא עדיף משבת (שם כ"ד א'), ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב לעת קריאת מגילה אמרתי לו לילך לבית הכנסת דאפילו עבודת קרבן ציבור דוחה כדמוכח במסכת מגילה (ג' א'), כ"ש דדחיא אבילות דרבנן, וביום חמשה עשר הוא זמן כרכים נמי לא יתאבל כדאיתא פ"ב דתענית (י"ח ב') את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דלא למיספד בהן, ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, ואע"ג דלא מתאבל עולין כמו שבת, ובספר המקצעות כתב היכא דשכיב שיכבא מקמי פורים ואיתרמי פורים בתוך ז' ימי אבלו, בטלו ממנו גזירת ז', מידי דהוה ארגלים דשמחה כתיב ביה, אבל חנוכה לא מפסיק, וכן מפורש בשאלתות ע"כ, וק"ל דא"כ במו"ק (י"ט א') דפליגי בר"ה ויום הכיפורים אי הוו כרגלים ליחשוב נמי פורים, על כן נ"ל לענין פסק הלכה כמו שכתבתי למעלה. ולענין שילוח מנות נראה דמותר, ואדרבה חייב הוא לשלוח מנות לשנים או לשלשה מריעיו דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, ולאחר חמשה עשר ישלים אבילותו.
